שרידי ה'קוראל איילנד' Poem by NANCY MOREJÓN

היא שרידי ה'קוראל איילנד','
נהג אבי לומר,
מכושף למראה עמודי האור הלבן
שהיתמרו מתוך הנקבים האדמדמים
שאולי שימשו כמשקפיים
לחרטום האונייה הטרנס-אטלנטית הגדולה
שהיתה, לדברי אבי, ה'קוראל איילנד'.
אנחנו נוסעים באוטובוס יומיומי,
מהיר וחם כמו חודש זה, יולי 1986.
לא רציתי לשאול אותו כי לבי החסיר פעימה.
זמזום של פרפרים השתיק אותי אף הוא.
אבי נתן בי מבט משונה.
האם היכרנו שנינו את עצמנו
באותו מזמור של העבר?
אבי ואני מביטים זה בזה מבלי לומר דבר.
אני לא שמעתי אלא את חריקת הגלים
כנגד אדני הברזל הסמכותיים של ה'קוראל איילנד'.
וחשבתי על סיפור אהבה,
על תשוקה ששוסעה בשיני כלב ובקצף ים.
תשוקה מטורפת שמתה מזמן,
חלפה מן העולם,
ששוב לא ניתק ממנה ולו עמוד אור לבן,
אף לא הפלא הניבט שם שפעם נקרא
'קוראל איילנד'.
'הגרוטאה שרואים שם בחוף
היא שרידי ה'קוראל איילנד','
שב אבי ואמר, מבלי לתת בי מבט.