אלמלא Poem by Israel Pincas

אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לִפְרָטִים.
הַיּוֹם הִתְבָּאֵר בִּקְרָעִים, לֹא הָיָה זְמַן
לְהֶמְשֵׁכִיּוּת.

מִישֶׁהוּ נֶעְלַם בַּפִּנָּה.
הָיְתָה רוּחַ, הָיָה
מְעֻנָּן. שֶׁמֶשׁ הֵגִיחָה
וְהִתְחַבְּאָה.
שׁוּם דָּבָר לֹא הִכְאִיב כְּמוֹ פַּעַם.
אִלְמָלֵא הָיָה הַזְּמַן קָצָר זֶה הָיָה אֲפִלּוּ שָׂמֵחַ.
בּוּלְוַאר סֶבַסְטוֹפּוֹל הָיָה חָסוּם
לִתְנוּעָה, הָאוֹטוֹבּוּס הִתְקַדֵּם בְּכָל פַּעַם
עוֹד מֶטֶר.
הָיָה בָּרוּר שֶׁאֵחַרְתִּי.
עֲבָרִי וַעֲתִידִי זָהֲרוּ בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה.