הקור והחום Poem by Israel Pincas

1
אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְהַחֲזִיק בְּשׁוּם דָּבָר.
אֲפִלּוּ אֶת אִמִּי לֹא חִבַּקְתִּי כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ
וְלֹא נִפְרַדְתִּי מִמֶּנָּה כְּמוֹ לִפְנֵי נְסִיעָה

כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ וְדִבַּרְנוּ כָּל הַלַּיְלָה
וְאָמַרְנוּ זֶה-לָזוֹ דְּבָרִים חַמִּים,
פְּעָמִים נִרְגָּשִׁים,
שֶׁ'יַּסְפִּיקוּ לְכָל הַשָּׁנִים'.

'לֹא הָיָה זְמַן לְהָכִין אוֹתְךָ,'
הִיא אַחַר-כָּךְ כָּתְבָה, מִ'בֵּיתָהּ הֶחָדָשׁ', וְהָיְתָה מְבָאֶרֶת
אֶת מַשְׁמָעוּת הֲמֻלָּה 'בַּמִּדְבָּר'.

לֹא הִסְפַּקְתִּי אֲנִי לְהַגִּיד לָךְ.

2
וְהָאִשָּׁה שֶׁזָּהֲרָה פַּעַם
בַּהַפְסָקָה, בְּאוּלָם הַקּוֹנְצֶרְטִים
('קַסְדַּת הַזָּהָב'),
הַרְחֵק מִתְּרוּעַת 'הַטְּרוֹיָנִים',

אֵינֶנָּהּ. מַדְהִים מַמָּשׁ אֵיךְ לֹא הוֹתִירָה רִשּׁוּם
אוֹ עֵדוּת,

לְבַד אוּלַי מֵחָרִיץ
לֹא נִרְאֶה, בְּתָא מַאֲפִיר שֶׁל הַמֹּחַ,
כָּזֶה שֶׁמַּשְׁאִירִים אוֹפַנֵּי עֲגָלָה
בַּבֹּץ וּבָרֶפֶשׁ, בַּסְּתָו.

'אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בָּךְ.'

3
וְהַחֹם שֶׁהָיָה בִּי הָיָה לְנוֹזֵל שֶׁקָּפָא:

גּוּשׁ קֶרַח מְלֻכְלָך,
כּוֹכָב הַשָּׁבִיט שֶׁל הַאלִי,
אוֹת מְבַשֵּׂר רָעוֹת, אָמְרוּ,

אוֹרֵחַ נָדִיר בְּשָׁמֵינוּ,
תַּיָּר בְּמַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ,
נוֹשֵׂא לְהִשְׁתָּאוּת
אַחַת לְכַמָּה שָׁנִים.

הַכֹּל בָּא בְּהַפְתָּעָה, כְּמַשַּׂב-אֲוִיר פִּתְאֹמִי,
גַּל חֹם אוֹ גַּל קֹר
וְכָמוֹהוּ חָלַף, לֹא הָיָה.

4
וְהַשָּׁנִים הָיוּ פְּחוּסוֹת וּדְחוּסוֹת וּזְרִיזוֹת מֵאִתָּנוּ,
אֲנָשִׁים נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ בָּהֶן
בִּמְהִירוּת,
אָמְרוּ מַשֶּׁהוּ וְנֶעֶלְמוּ.

בָּאָרוֹן נוֹתְרוּ חֲפָצִים
וּבְגָדִים שֶׁל מִי שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹד אִתָּנוּ,
הַלֵּב כְּבָר גַּס בָּהֶם.
הָיוּ שֶׁרָאוּ בְּכָךְ לִפְעָמִים רְאָיָה.

אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין שׁוּם דָּבָר.
לֹא הָיָה זְמַן לְשׁוּם דָּבָר. אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְהַחֲזִיק
בְּשׁוּם דָּבָר. אֲבָל נָהַגְנוּ כְּאִלּוּ הָיִינוּ 'בְּנֵי אַלְמָוֶת'
וּכְאִלוּ זְמַן יֵשׁ לַכֹּל. וְלַהֶעְדֵּר,
אוֹ לַמִּלָּה הַטּוֹבָה, אוֹ לַשְּׁתִיקָה.

5
וְעַד שֶׁבָּא תוֹרִי לְהָעִיד נִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנִּי רֹב הַפְּרָטִים.
הַמִּלִּים לֹא נַעֲנוּ לַאֲחֵרִים, שֶׁזָּכַרְתִּי.
בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר אֵיזֶה דְּבָרִים לִכְבוֹד הַנּוֹפְלִים בְּמִלְחָמָה.
מַשֶּׁהוּ בִּי הִתְבַּלְבֵּל. הַמִּלִּים נִנְעֲלוּ בִּגְרוֹנִי.
אָמְרוּ לִי לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמִי. בִּמְקוֹם לְהַמְשִׁיךְ וְלָשֶׁבֶת קַמְתִּי.

חָשַׁבְתִּי אֲדַבֵּר עַל הַשִּׂמְחָה.
וְעַל הָעָוֶל, הַיֹּפִי,
עַל הָעֲשׁוּקִים וְהַדִּמְעָה.
הָיָה גַּם מַשֶּׁהוּ שֶׁדָּחַקְתִּי שָׁנִים וּמִשּׁוּם-מָה נִרְאָה לְפֶתַע חָשׁוּב,
אוּלַי מוּטָב אֶנְקֹט לָשׁוֹן עֲקִיפָה
- סוֹף-סוֹף לֹא אֲנִי כָּאן הַנֶּאֱשָׁם -
וּמִי אֲנִי שֶׁאַגִּיד עַל הַמְּדִינָה וְדִינָהּ.


לְפָנַי דִּבְּרוּ אֲחֵרִים. הַדְּבָרִים הִתְאָרְכוּ.
הֹעֲלוּ צְדָדִים לְחִיּוּב וּצְדָדִים לִשְׁלִילָה.
דְּבַר-מָה הִתְעַיֵּף. חִפֵּשׂ לָשׁוּב לְדוֹמֵם,
כְּמוֹ קִיר שֶׁקָּרַס, חֵלֵק-דִּבּוּר
אוֹ מִשְׁפָּט, דִּמּוּי שֶׁאָבַד, צוּרָה
פְּרָטִית שֶׁל שְׁקִיעָה

מִמֵּילָא הָעֵדוּת לֹא הָיְתָה כְּבָר שְׁלֵמָה,
הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ צְעִירִים,
גַּם הָרָצוֹן לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ, עַכְשָׁו, לֹא הָיָה.

6
וְהַיֶּלֶד שֶׁפַּעַם הָיִיתִי
נִשְׁאָר: מוֹצֵץ עַכְשָׁו מִקְטֶרֶת,
שֶׁפִּיָּתָהּ אֲכוּלָה כְּמוֹ כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה
וּכְמוֹ שָׁפְכוּ עַל כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה חֻמְצָה.

וְצִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן לוֹ חִכִּיתִי כָּל הַשָּׁבוּעַ
וַאֲשֶׁר הִקְפִּיץ אֶת לִבִּי,
הִתְגַּלָּה כְּ'טָעוּת'.

נִשְׁתַּכַּח גַּם הוּא בֵּינְתַיִם.
וְהַדֹּאַר שֶׁחִכִּינוּ לוֹ לֹא בָּא.
וְהַדְּמוּת הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת עַכְשָׁו בַּמַּרְאָה לֹא אֲמִינָה.